לחיות ולאכול- אהבה 

כמה עוד אפשר ללעוס, לטעום, להריח ולבלוע - כמה פעמים הצלחתם להמשיך עוד ועוד עד בכדי התפוצצות ורצון להקיא ?

מהו גורם המשיכה והייחודיות הקיימים במזון, אשר גורמים לכל אחד מאיתנו- ליפול פעם אחר פעם למצב של אכילת יתר - וברוב המקרים, אנו עושים זאת באמצעות מזון שאינו ראוי כלל לעיכול בגוף האדם, אשר ערכו התזונתי חסר ערך וחיוניות לחלוטין.

האם יש באותו רגע של איבוד שליטה, תועלת כלשהי לשמירת האיזון הנפשי - והאם יש בכלל הבדל כלשהו, בין השימוש באוכל, לבין תרופה המשמשת לשיכוך כאבים, או כל סם אחר - בכל אחד מהמצבים, אנו משתמשים בחומרים אשר ברוב המקרים לגוף אין בהם צורך ממשי, חומרים אלו נספגים בו וגורמים לשינוי כימי המשפיע באופן מהותי על המצב הנפשי והמנטאלי של האדם המשתמש בהם.

אכילת יתר- שהשפעתה המיידית תתבטא בירידה ניכרת באנרגיית החיים, ביכולת ליצור ולחייך, ותגרום לחוסר ביטחון בלקיחת אחריות אישית לחיינו. רוחנו נהדפת מעט הצידה, מבלי יכולת להשתחרר ולהגיב למצב שנוצר. האנרגיה הפיסיולוגית ברובה מופנית ישירות למערכת העיכול בהתמודדות מול העומס והקושי בתהליך העיכול והספיגה של כמויות המזון הגדולות שטבעו פנימה.

המחשבות שרצות בראש, משתמשות בכל טכניקה אפשרית לביצוע הדחקת הגורמים, אותם גורמים שעודדו את הגשמתו של המצב הבלתי מאוזן, המתרחש בפעם המי-יודע כמה. ההדחקה של המצב הקיים, מאפשרת במידה כזו או אחרת לאדם שלא להתמודד מול המקורות הרגשיים והנפשיים, אשר הם אלו שעודדו את החוויה הבלתי-נעימה. וכמו כל "תרופה קונבנציונאלית" אשר תוקפת את הסימפטום באופן ישיר, כך גם כאן, האיזון המדומה נשמר לזמן-מה, עד להתפרצות בפעם הבאה.

הפרעות אכילה דומות באופיין להפרעות נפשיות, והתרחשות הדברים גם בגוף וגם בנפש דומה להפליא. ההרס העצמי, וההדחקה שנלווית אליו, פעם אחר פעם, מבלי להישיר מבט להתמודדות ישירה מול הגורמים לכך. כל אדם באשר הוא, אלו שאופיים חזק יותר או חזק פחות, כל חוסר איזון נפשי שנמשך לאורך זמן, עתיד לגרום להפרעה נפשית מכל סוג, ולעתים קרובות אצל חלק גדול מהחיים בחברה המערבית, ההפרעה מקבלת ביטוי כהפרעת אכילה.

הסיבות והגורמים להתגבשות ההפרעה, משתנות מאדם לאדם. ולמרות שהסיבות הם רבות ושונות, המקור להיווצרותן הוא אחד- ויחיד- הוא רוח-נפש האדם. כל אדם אשר מתמודד מול הפרעה מכל סוג, יכול תמיד להתגבר ולהשתחרר ממנה- אך ורק באמצעות כוח רצון עז, וכוחותיו הנפשיים שמופנים אל-עבר המטרה. דרכים שונות שתוקפות את הבעיה באמצעות פתרונות "פלא" זמניים, סופן שיגרמו להחמרת המצב ולתסכול רב יותר.

כל אדם, שרוחו שוכנת בו וקורנת דרכו- יש בו מאותו ניצוץ אלוהי של אור-אהבה ורצון לחיות. הוצאתו של הניצוץ אל האור וחשיפתו- מהווה את פסיעתנו הראשונה בהתמודדות מול חוסר האיזון הנפשי, וההפרעה המשתקפת דרכו.

עלינו למצוא את הדרך להתאהב מחדש בכל הדברים הקטנים והפשוטים שבחיינו - לדעת להעריך את כל שכבר קיים, את כל הצלחותינו וכל המטרות שכבר הגשמנו עד לרגע הנוכחי.

הפרעות אכילה, והתמכרויות שונות, מקורן לרוב, ברגש אחד ויחיד- פחד. הפחד לחיות, פחד משיעמום, פחד להרגיש, פחד מאנשים, פחד מאחריות, פחד ממשי לחיות את החיים עצמם !. לחיות ולממש את הפוטנציאל, את החזון, ואת הייעוד האישי שנישא בחלמותינו.
לחיות חיים שמבוססים על איזון גוף-נפש, הכוללים מקורות פרנסה מספקים, והשקעת האנרגיה במטרות רוחניות שמאפשרות לנו לשמור על חיוך מתמשך, ואושר פנימי המתממש בהגשמת בריאות טובה ואהבה לכל.

הדרכים להשבת האיזון וחווית האושר פשוטות כל-כך, ולמרות-זאת אנו בוחרים להימנע מלהשתמש בהם. האם אתם מכירים בעצמכם את התופעה הבאה, שבה אתם נחפשים ומגלים את האור שבליבכם, סופגים אותו בכל הוויתכם, ולאחר ששתיתם ממנו עד רוויה, ברגע אחד הרכבתם שוב את משקפי השמש (האור) המסננות והכהות ביותר - וברגע אחד שוב מצאתם עצמכם צוללים אל החשיכה והפחד הגדול.

מה גורם לנו לבחור-כך - ממה אנו כל-כך מפחדים - האם זאת הבדידות - או הרגשות שצפים ?
הבחירה לחיות על-פי הרגש והאינטואיציה, תחילתה בהתמודדות ישירה מול הפחד העמוק ביותר - הפחד מעצמנו. התמודדות שמבקשת מאיתנו לחוות את הדממה והבדידות הזוגית, כשאנו לבד-מול עצמנו.

תחילת הדרך הקסומה, הדרך שממנה אנו סוטים פעם אחר פעם, דרך הבדידות המדומה, הכוללת: חיבור ישיר אל הלב, הנשמה, הרוח ועוצמת המחשבה. שיעור אחר שיעור, שמקורותינו הפנימיים משרישים לנו, כיצד להרגיש, כיצד להתבונן במחשבות, ברגשות, בתחושות הגוף ובאינטואיציה המנחה אותנו. אנו זורעים את זרעי הלב, שמקורם באנרגיה בלתי-נדלית, אשר מתממשת והופכת זמינה בכל מצב וכל רגע בחיינו.

הבדידות איננה מתארת מצב של ניכור חברתי, להיפך- אותה בדידות בכוחה ליצור בנו, תחושת אחריות חדשה ומעמיקה לחיינו. אחריות לכל מחשבה, כל רגש וכל פעולה שאנו בוחרים להגשים.
הנבטים בחיינו מוריקים את השדות האנושיים מסביב, ומטהרים את רצוננו הבלתי-נשלט להאשים ולהטיח ביקורת באנשים אחרים. האחריות על ההצלחות בחיינו- והן על הכשלונות כאחד- נישאת על כתפינו בלבד. אנו מגלים בחווית הבדידות, את השפעתה הישירה של כל מחשבה, על הדרך בה אנו חווים ותופסים את החיים, את השפעת הסביבה בה אנו חיים, וכיצד היא תומכת בדרכנו הנשגבת שבחרנו להגשים.

ברגע זה ממש, כשאנו ערים, וחווים את האהבה שמציפה ונשפכת בכל תא ותא בגופינו, אנו נשארים חשופים תמיד, לאותה חוויה של פחד וריקנות שעלולה לחזור בכל רגע. לא ניתן להעלים ולהסתיר את הפחד, קיומו חיוני כמו כל רגש אחר, אך כעת יש ביכולתנו לבחור שלא להשתמש בחוויתו. אנו לומדים בחווית הבדידות הזוגית מול עצמנו, כיצד לזהות ולתפוס את הפחד רגע לפני שהוא מתממש, בזמן הנביטה הראשונית קודם לפריצתו החוצה מהאדמה, ואחיזת שורשיו שוב בליבנו.

לאמיתו של דבר - גם אם לא הספקנו לעצור את תחושת הפחד שהצליחה לעטוף את הילתנו, הניצוץ האחד, והיחיד, ימשיך להאיר בליבנו באורו הקטן, מחכה לרגע שבו נבחר שוב להשתמש בו ולהשתחרר שוב אל החופשי. ידיעה זו, היא הביטחון והאמונה המוחלטת שיש לנו בחיים, גם ברגעים הקשים ביותר, ההזדמנות לחיות חיים מלאים באהבה ובאושר גדול, קיימת תמיד ! בכל רגע, יש באפשרותנו לקחת אחריות ולהאיר את האור הקטן שיעורר את רצוננו העז לחיות.
עד למימוש אהבתנו ויצירתנו - ברוח-החיים על-פני האדמה - בגוף- ובנשמה.

באהבה ובהוקרה רבה
אלירן